<h1>סמ"ג לאוין סימן קע"א</h1>
<h2>דף יז.</h2>
בפרשת בהר (ויקרא כ"ה י"ז) (אל) [ולא] תונו איש את עמיתו ויראת מא-להיך [כי] אני ה', ותניא בתורת כהנים (בהר פרשתא ג' ה"ד) ומביאה בפרק הזהב (ב"מ נ"ח ב') שבאונאת דברים הכתוב מדבר שאם לאונאת ממון הרי כבר אמ[ו]ר (לא) [אל] תונו איש את אחיו (ויקרא כ"ה י"ד), כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמד תורה שנתנה למשה מסיני מפי הגבורה אם היו יסורין באין עליו או [אם] היה מקבר [את] בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב (איוב ד' ו') הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד (יראים סי' ק"פ). ובכלל לאו זה השואל דבר למי שאינו יודע אותה חכמה (ע"פ רמב"ם מכירה פי"ד הל' י"ד) שזה דבר המסור ללב, ותניא (שם) רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהוא דבר המסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מא-להיך, תניא בפרק הזהב (נ"ט א') לא תונו איש את עמיתו ויראת מא-להיך עם שאתך בתורה ובמצות אל תונ[ה]ו, למדנו שלא הזהיר הכתוב באונאת דברים אלא על יראי ה' (יראים שם), ואמרינן במדרש, שאם הונה אותך אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך, ואמרינן במסכת מגילה (כ"ה ב') האי מאן דסני שומעניה פירוש שיצא עליו שם רע בודאי שרי לבזויה בגימ"ל ושי"ן פירוש גייפא שיטא פירוש אחר בן גויה או בן שפחה (רש"י) פירוש אחר גערת שמתא כמו (ששנינו) [שמצינו] במועד קטן (י"ז א') ברב יהודה שנדה לאותו תלמיד דסני שומעניה, ואמרינן נמי (שבת מ' א') האי מאן דעבר אדרבנן שרי למיקריה עבריינא (ע"פ יראים שם ע"ש).
